הרמוניה גדולה

סיפור השיר

בשנות התשעים הייתי בהנהלת מיל״ה – המרכז הישראלי למקהלות וחבורות זמר. עסקתי שם בקידום, פרסום ויח״צ, במטרה להעלות את המודעות בקרב הציבור שאיננו שר. חבורות זמר היו כמה מאות בתוך הארגון והכירו אותו, אבל רצינו שהארגון יפרוץ החוצה ויעשה פעילויות עם הציבור הרחב. עלה לי רעיון לעשות משהו קצת יוצא דופן בשיתוף עם חברי מיל״ה, ויצאנו עם תחרות בשם ״הרמוניה״, בה קראנו למשוררים לשלוח שירים באופן אנונימי, והמלחינים מארגון מיל״ה (שהיו למעשה מנהלי חבורות הזמר) ילחינו אותם.

חבר השופטים בתחרות כלל דמויות מוכרות כמו קובי אשרת, וגם עורך התכניות ברשת ג׳ בזמנו. הם קיבלו את המעטפות הסגורות ודירגו את השירים.
חלק גדול מהיוצרים המפורסמים היו חלק מהארגון, והם דרשו שנאפשר להם לכתוב ולהגיש שירים לתחרות כי היא הייתה אנונימית. וכך החלטתי גם אני לכתוב ולהשתתף בתחרות וכתבתי את השיר ״הרמוניה גדולה״. רחל גרוס, מנהלת חבורת הזמר ״צליל גליל״, הלחינה את השיר עם שני זמרים מהחבורות שלה והקליטה אותו, וכך הוא השתתף בתחרות, למרות שלא זכינו להיכנס לעשירייה הפותחת.


היות והתחרות הייתה בנושא הרמוניה בחרתי לכתוב על הרמוניה גדולה – הרמוניה של כיסופים למשהו שאינו מוחשי. איך שיר נבנה ואיך הוא הופך להיות משהו שמשקף בסופו של דבר הרמוניה כלשהי.


התחרות הצליחה מאוד והיה מופע עם קהל באולם התרבות של פתח תקווה עם תזמורת וחבורות זמר. בעיניי עלו לעשירייה הפותחת בתחרות שירים מעולים. אחד מהם הוא שיר של יאיר קלינגר ששרה חבורת הזמר בראשון לציון ואהבתי אותו במיוחד. מי שניצח בתחרות היה שיר של יוני שחם מחבורת זמר בדרום.

מילות השיר

מילים: דני בירן
לחן: רחל גרוס

מעבר לאופק בקצה הדממה,
מקום בו שמים נושקים אדמה,
שם לילות נמוגים אל גלגל החמה
וימים מתחלפים עם עונות השנה.

מעבר לקשת הבאה בים,
במקומות נסתרים מעינו של אדם,
יש גן עדן רחוק הפורח אי שם,
והרמוניה גדולה בו שורה על כולם.

ואני רק רציתי לבוא בשעריו,
לטבול בירוק, בשפעת ריחותיו,
לרצות לאהוב, להיות נאהב,
לשיר ולשמוע קולות במרחב.

רציתי לשיר, את שירי הנפלא,
כמו תפילה הנישאת למרומים ועולה.
זו שירת הרבים, כמו שירת מקהלה,
שרים אותו שם בהרמוניה גדולה.

בית לבית, שורות ומילים.
תו אלי תו, מנגינות וצלילים.
אדם לאדם, רחוקים וקרובים,
שרים שם כולם את שירת הרבים.

צליל ועוד צליל עד פסגת הסולם,
קול ועוד קול אל קצווי העולם,
יד אלי יד, אדם לאדם,
שרים שם כולם בהרמוניה גדולה.

הוא עובר בימים וחוצה יבשות,
מרחף בצללים היורדים בין שמשות,
הוא ההד העונה לאלפי בקשות,
משכיח כאב בשעות הקשות.

מגיח מעבר לקשת בים,
ממקומות נסתרים מעינו של אדם,
מגן עדן רחוק הפורח אי שם,
בהרמוניה גדולה הוא עוטף את כולם.

בית לבית, שורות ומילים.
תו אלי תו, מנגינות וצלילים.
אדם לאדם, רחוקים וקרובים,
שרים שם כולם את שירת הרבים.

צליל ועוד צליל עד פסגת הסולם,
קול ועוד קול אל קצווי העולם,
יד אלי יד, אדם לאדם,
שרים שם כולם בהרמוניה גדולה.

גן עדן רחוק כי נבוא בשעריו

לשיר שם אתכם את השיר הנפלא

תרצו להוסיף לסיפור? לשתף מהזיכרון שלכם? רשמו כאן בתגובות:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *