שירים עם חיים אגמון

סיפור השיר

חיים אגמון הלחין הרבה שירים לגבעטרון ולחבורות זמר לאורך השנים. בין לחניו הידועים ״ים השיבולים״ ו״עמק שלי״. אני וחיים היינו בקשר ארוך שנים של עבודה מוסיקלית משותפת, בניהם כתבנו יחד את ״בנתיבי אבי״ ואת ״שיר על רעי״, ואז הקשר ניתק. אחרי שנים של נתק, ערכנו פגישה מחודשת והוא ביקש שנכתוב שוב יחד. לחיים היה אולפן, הוא היה משמיע לי את הלחנים ואני הייתי מתאים להם מילים.

דני בירן מספר על הקשר המשותף בערב לזכרו של חיים אגמון, בתוספת שלושה שירים שחיים הלחין, בניהם ״פרחי הדרך״

חיים רצה להוציא תקליט של שירים בסגנון יווני שעוסקים ביחסים שבינו לבינה, והוא השמיע לי את הלחנים שכתב במקצב יווני. ״פרחי הדרך״, ״אלת האהבה״ ו״סוד״ היו השירים האחרונים שכתבנו ביחד, אני וחיים אגמון. שלושת השירים הללו הופיעו באוסף השירים הזה. 

השיר ״פרחי הדרך״ היה המצליח ביותר באוסף השירים היווניים ושרו אותו בחבורות זמר. הוא יותר ״שיר עגלונים״ (שיר שבו המקצב הוא כמו עגלה מתגלגלת). כשכתבתי אותו חשבתי על הצעירים הקיבוצניקים שיוצאים לעולם למסעות של אחרי הצבא, והם מתגעגעים אבל לא יכולים ליצור קשר עם הבית. בעידן של אז לא היו אמצעי תקשורת מפותחים כמו היום, ולפעמים הבנים חזרו הביתה להפתעת המשפחה שלא ידעה מתי יחזרו. הביטוי של הבן הצעיר שמתגעגע לאמא זה קיים גם היום כשהתקשורת טובה יותר.

כשבני אופיר יצא למסע ברחבי העולם ולא היה קשר איתו, לפעמים היה תופס טלפון נידח ומתקשר. הוא היה פעם באזור בוליביה ליד דרך המוות בזמן שהתרחשה שם תאונת דרכים קשה שנפגעו בה מספר ישראלים. הוא התקשר כדי לעדכן שהוא לא היה בתאונת הדרכים, ואני זוכר את שיחת הטלפון באמצע הלילה ממנו. הוא ידע שזה יתפרסם ושנדאג מאוד, אז יצר איתנו קשר. אני זוכר גם את המסע של בתי הבכורה נעמה ובן זוגה זיו בדרום אמריקה, אבל הם היו יותר מחוברים אז שמענו מהם יותר.

רוב המסעות שאני עשיתי בחיי היו זוגיים או משפחתיים, כמו הטיול עם הבנים שלי אלון ועודד באוסטריה. מעולם לא עניין אותי לעשות מסעות תרמילאים, אבל טיולים מאז ומעולם היו האהבה שלי וזכיתי לטייל בהרבה מקומות בארץ ובעולם.

״אלת האהבה״ הוא שיר אהבה סיריטקי שנשמע כמו שירי טברנה. גם אותו שרו חבורות זמר, ששמעו ואהבו את השירים הקצביים, אבל לצערי הם לא הופצו מאוד. השיר ״סוד״ נכתב גם הוא בסגנון יווני אבל מעולם לא טופל. יש לו פלייבק אבל לא הוקלטה לו שירה.

חבורת הזמר ״אלגרוס״ בביצוע השיר ״אלת האהבה״

מילות השיר

פרחי הדרך
מילים: דני בירן
לחן: חיים אגמון

שׁוּב פִּרְחֵי הדֶרֶך מֵּחַייכִים אֵלָי,
הוֹלֵךְ אֲנִי אֵלָיךְ אימא.
אִם בִּקְצֵה האוֹפֵק לי אַת מֵּחַכַּה
רְאִי, אֵלָיךְ אֲנִי שָׁב.

תַּרמִילִי על שֶׁכֶם, זֶמֶר על שְׂפָתַּי,
רגְלַי מוֹשׁכוֹת אוֹתִי קַדִימָה.
סַעַר לא ירתִּיעַ, לא יַפְחִיד שָׁרָב,
רְאִי, אֵלָיךְ אֲנִי שָׁב.

אַל תִּבכִּי, הִנֵה אני כבָר כאן,
עִצְרִי כְּאֵב בְּתוך וּפְנִימַה.
את הלוֹא שׁוֹמעת, מִמֶרחָק וּזְמָן
את נְקִישׁוֹת קוֹל פְּסִיעוֹתַּיי.

בַּאתִי בַּדֶרֶךְ הַעוֹלָה,
פִּתְחִי לי דָלְתֵּך הנֵעוּלָה… נֵעוּלָה…

זֶה הכפָר יָדָעתִּי, מִשְׁעוֹלֵי יָלדוֹת,
תמונות שֶל זִיכרוֹן יַצִיפוּ.
עֵץ על המִדְרֶכֶת, וְסַפסָל יָשָן
רְאִי, אֵלָיךְ אֲנִי שָׁב.

עוֹד מעט הַבית וּשְבִילֵי הגן,
פוֹעֵם הַלֵב אֵלָיךְ אימא.
גַל של גַעֲגוּעַ מִתְנַפֶּץ עכשיו,
רְאִי, אֵלָיךְ אֲנִי שָׁב.

אַל תִּבכִּי, הִנֵה אני כבָר כאן,
עִצְרִי כְּאֵב בְּתוך וּפְנִימַה.
את הלוֹא שׁוֹמעת, מִמֶרחָק וּזְמָן
את נְקִישׁוֹת קוֹל פְּסִיעוֹתַּיי.

בַּאתִי בַּדֶרֶךְ הַעוֹלָה,
פִּתְחִי לי דָלְתֵּך הנֵעוּלָה… נֵעוּלָה…

שׁוּב פִּרְחֵי הדֶרֶך מֵּחַייכִים אֵלָי,
הוֹלֵךְ אֲנִי אֵלָיךְ אימא.
אִם בִּקְצֵה האוֹפֵק לי אַת מֵּחַכַּה
רְאִי, אֵלָיךְ אֲנִי שָׁב.

אלת האהבה

מילים: דני בירן
לחן: חיים אגמון

אִם לִבּךָ בַּיַיִן ורֹאשךָ שֵיכַר
הִצטרֵף לחוֹגֵגִים בַּרַחֲבָה.
אִם גרוֹנךָ עֲדַייִן מִּתְייַסֵר וְשָׁר
זֶהו זמן לְשִׁיר שֶׁל אֲהבָה.

אִם גוּפְךָ קוֹדֵחַ וְכּוּלְךָ שׂמְחַה
בוֹא לִרְקוֹד את המחול בְּגאווַה.
אִם דָמְךָ רוֹתֵחַ אֶל תוֹך נִשׁמָתְךָ
זֶהו זמן לְשִׁיר שֶׁל אֲהבָה.

מוּזִיקה, הלילה מוּזִיקה, וְהצְלִילִים נוֹשׁקִים פניךְ אהוּבָה שלִי.
אני אַף פעם לֹא אֶשׁכָּח את סוד יוֹפְייךְ הרַךְ, את אור עיניך המאיר עיני.
כּמוֹ תָּאֵב טִיפָּה מָרָה שיכור אֲבוֹא אֵל מִּשְׁכּבֵךְ כְּרוּחַ סְעָרָה.
שְׂפַתַּיךְ לוֹהטוֹת וְלוֹחשוֹת דִבְרֵי חִיבָּה עד שֶׁתֶּחְפָּץ אֵלַת האֲהבָה.

אם לִבּךְ עַצֶּבֶת וְעוֹדֵךְ בּוֹכָה
דִּמְעָתֶך אֶשלח לרוּחַ הטוֹבָה.
אם יָדֶךְ מוּשֶׁטֶת בִּשְׁאֵרִית כּוֹחָה
זֶהו זמן לְשִׁיר שֶׁל אֲהבָה.

אם אַתְּ מבַקשֶת תֶּמֶךְ וּבְרַכַה
לָךְ אָבִיא יוֹתֵר מִּשֶׁמֶץ של תִּקְווַה.
אם תִּשְׂאִי פָּנָיךְ לִתְּפִילָּה זָכָּה
זֶהו זמן לְשִׁיר שֶׁל אֲהבָה.

מוּזִיקה, הלילה מוּזִיקה, וְהצְלִילִים נוֹשׁקִים פניךְ אהוּבָה שלִי.
אני אַף פעם לֹא אֶשׁכָּח את סוד יוֹפְייךְ הרַךְ, את אור עיניך המאיר עיני.
כּמוֹ תָּאֵב טִיפָּה מָרָה שיכור אֲבוֹא אֵל מִּשְׁכּבֵךְ כְּרוּחַ סְעָרָה.
שְׂפַתַּיךְ לוֹהטוֹת וְלוֹחשוֹת דִבְרֵי חִיבָּה עד שֶׁתֶּחְפָּץ אֵלַת האֲהבָה.

סוד

מילים: דני בירן
לחן: חיים אגמון

היא עוֹמְּדָה על המִרְפֶּסֶת וְאוֹר שׁקִיעַה נוֹגֵעַ שׂעָרָה,
אבל אני תּמֵהַּ וְלא מָמָש יוֹדֵעַ,
היא את סוֹדָה שוֹמֶרָת לְעצמָה.

היא נִיצֶבֶת שם שוֹתֶקָת, קַרנֵי השמש מְלַטפוֹת ראשָה. (השמש מלטפת את ראשה)
הכול כל כך רוֹגֵעַ, אֲבל אני שוֹמֵעַ
איך שׁתִּיקָתַּה אומרת – אהבה.

היא אף פעם לא סיפרה לי, וגם אוּלי זאת אף פעם לא תאמר.
אך אם תְגַלֶה בְּרֶמֶז, אשְמוֹר סוֹדָה לִי מִכל מִשְׁמָר.
היא אף פעם לא סיפרה לי, וגם אוּלי זאת אף פעם לא תאמר,
אבל אם סוֹדָה יָפְצִיעַ, היא תַּעֲשֶנִי אִיש מאוּשָר.

היא לא אמרה וְלא אֵדָע,
עוֹד שִׂפתוֹתֶּיה חָתוּמוֹת כִּדְבַר חִידָה.
אם אך אֶפְתַח את סְגוֹר לִבָה
אולי אֵדע את הסִיבה.

לילה בא אל המרפסת וְחשיכה עוֹטֶפֶת שׂערה.
הנֵה היא עוד עוֹמֶדֶת אוּלַי מְעט רועדת
וּלְאוזְנַי לוחשת את סודה

כל כוּלִי דָרוּך אליה, אני מקשיב לְסְערות לִבה
אבל היא עוד לוחשת, אולי מעט חוששת,
סתם כָּכָה לְגָלוֹת לי – אהבה.

היא אף פעם לא סיפרה לי, וגם אוּלי זאת אף פעם לא תאמר.
אך אם תְגַלֶה בְּרֶמֶז, אשְמוֹר סוֹדָה לִי מִכל מִשְׁמָר.
היא אף פעם לא סיפרה לי, וגם אוּלי זאת אף פעם לא תאמר,
אבל אם סוֹדָה יָפְצִיעַ, היא תַּעֲשֶנִי אִיש מאוּשָר.

היא לא אמרה וְלא אֵדָע,
עוֹד שִׂפתוֹתֶּיה חָתוּמוֹת כִּדְבַר חִידָה.
אם אך אֶפְתַח את סְגוֹר לִבָה
אולי אֵדע את הסִיבה.

היא תֵרֵד מן המִרְפֶסֶת כְּשֶרוּחַ קל מְבַדֶרֶ את שׂערה.
אני עוד אֲחכה לָה כמו גוּש אָפֵל כַּסֶלַע,
מוֹשִׁיט יָדִי אליה לְחָבְּקָה.

עוד מעט אתפוֹס ידָיה וַאֲלַטֶף מְעט את צַעֲרָה.
אבל היא עוד שוֹתקת, בְּתוך לִבה חוֹנֶקֶת,
כמו שקט שְלִפני ה-סערה.

היא אף פעם לא סיפרה לי, וגם אוּלי זאת אף פעם לא תאמר.
אך אם תְגַלֶה בְּרֶמֶז, אשְמוֹר סוֹדָה לִי מִכל מִשְׁמָר.
היא אף פעם לא סיפרה לי, וגם אוּלי זאת אף פעם לא תאמר,
אבל אם סוֹדָה יָפְצִיעַ, היא תַּעֲשֶנִי אִיש מאוּשָר.

היא לא אמרה וְלא אֵדָע,
עוֹד שִׂפתוֹתֶּיה חָתוּמוֹת כִּדְבַר חִידָה.
אם אך אֶפְתַח את סְגוֹר לִבָה
אולי אֵדע זאת אהבה.

תרצו להוסיף לסיפור? לשתף מהזיכרון שלכם? רשמו כאן בתגובות:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.